ובאלי להקיא לעצמי לתוך הפה.
מה אני עד כדי כך דפוקה?
שלחתי לו הודעה לפני רבע שעה בערך והוא לא ענה.
אוי באמת.
אני רוצה שהדברים יתפסו צורה.
די חלאס.
אני רוצה לדעת אם הוא דוחה אותי או שלא.
אני מתחילה לחשוב שהוא לא אדם ידידותי.
באמת ככה.
ובכל זאת שלחתי לו הודעה..
אני לא יודעת מה ייצא מהשיחה הזו, אפשר לחשוב שהוא אלוהים.
כולה מישהו שלמד איתי בתיכון.
ה' אני רוצה ש... אחרי השיחה הזאת, אני אישן טוב בלילה בלי להתהפך כל שנייה.
ולהרגיש מצפון.
מהבוקר אני כותבת לעצמי.
אני לא יכולה עם החוסר וודאות הזו.
טוב, מה שעבר לי בראש ששלחתי לו הודעת וואטסאפ זה,
אני רוצה להעמיד את העניינים במקום, אתה לא מגיע, תגיד.
אתה לא יכול להגיד לי כן ולא לבוא.
מה זה אמור להביע?
תתנהג כמו בן אדם.
למדנו ביחד
עוד מעט כניסת שבת, ו... יש סיכוי שהוא בכלל לא יענה לי עד אז.
ואני אשאר עם המחשבות שלי לאורך כל השבת.
בעצם איזה מחשבות אני צריכה לחשוב?
אני רוצה שיהיה אמיתי עם עצמו, מה הבעיה להגיד לי.
אני לא מגיע.
וזהו.
מה אתה משאיר אותי ככה?
אני לא שונאת את עצמי על ההודעה, בכלל לא.
אבל אני צריכה יושר.
וכשבן אדם אומר משהו הוא צריך לעמוד במה שהוא אומר.
הכל בראש שלי.
אני מתחרפנת.
ואובססיבית ואני שונאת את זה.
לא, אני לא אובססיבית, אבל לא ציפיתי שהוא יגיד כן.
ולא יגיע.
זה אכזרי.
אני בונה לעצמי קלסתרון בראש, של הבן אדם שליווה אותי הבייתה, ושל הבן אדם
שאני מתכתבת איתו וזה שני אנשים שונים לגמרי.
;){kind=link}