מצחיק שנשארנו רק אני וישראלה.
אחחח לא ייאמן כמה שהשנה הזו עברה לה.
פחות מחודשיים ואני לא שם.
לווינו את אסתי עד לפני תחנת הדלק ברחוב דרך השרון 12.
כשהיינו עדיין בלשכה אסתי הייתה כ"כ בהיי מזה שהיא
אשכרה מסיימת . ואני חשבתי עם עצמי שאל ההרגשה
הזאת לא התגעגעתי בכלל .
של לסיים תקופה ארוכה.
תקופה של שנה , חברות ממש נחמדות וכאלה שלא ציפיתי שיצא מהחברות
ביננו משהו.
אבל היה לי טוב איתן, מאוד .
אוטוטו גם אני וישראלה ניפרד , וגם לנו יחלקו ברכה ושי
לאות תודה שהתנדבנו.
יהיה קשה להיפרד מישראלה, ככה לפחות אני משערת.
נקשרתי אליה.
המנהלת של המדור של אסתי וישראלה ארגנה כיבוד קל.
והיה ממש הרגשה שמישהי הולכת לעזוב .
אני וישראלה עשינו לאסתי בפלאפון תמונות של מפגרות
ופרצופים של עצב על עזיבתה.
אבל בכל סוף יש תמיד התחלה חדשה.
החלטתי לעשות שנה של התנדבות מחוץ לעיר וזהו .
מספיק, בלי יותר מידי התלבטויות .
מה אני צריכה עוד שנה, לשרוף זמן מול מסך.
במקום שאני יכולה לחשוב על העתיד ואיך להתפתח ולבנות את עצמי .
אחרי השנה הזו, החלטתי שאני מתחילה חיים חדשים נקיים.
רחוק מכולם .
ערב מלבלב.
;){kind=link}