לא מאמינה שאוטוטו אוגוסט!
איזה התרגשות.
היום החלטתי שאני מתחילה לדבר לעצמי בלב, ז"א
עם ה'.
להודות לו על כל פיפס שיש לי.
החל מהדברים שאני חושבת שהם סתם.
התחלתי להודות על כל דבר.
והכל בלב.
התחלתי לחזק את הקשר עם הקב"ה.
בעצם מי לא כרגע?
התגעגעתי אליו.
המנהלת שלי נתנה לי משרד משלי, לאור המצב, בסוף העולם.
את זה לא דמיינתי שאקבל.
מתנה אדירה.
אחרי שהייתי בקבלת קהל, זה לא פשוט להתרגל.
אבל זה תמיד מה שרציתי.
עצמאות.
אחח, כמה אושר.
מתחילה אט אט לשכוח מה-עלק שכבה שלי.
מזה שבאמת סיימתי תיכון, זה ייקח לי עוד מלא זמן אני מאמינה.
אבל הזמן מרפא הכול .
עם כמה שזה כואב . אני מפסיקה לתקשר עם מי שלמדתי איתו,
ומתחילה חיים חדשים. טובים יותר לעצמי.
;){kind=link}