היום קפצתי לכפר סבא לאסוף את החפצים שלי,
מדירה שבקושי הייתי בה.
כי לא הסתדרתי עם חברה מהתיכון, וגיליתי שזה לא
כזה וואו לגור איתה.
ניקיתי קצת את הדירה כך האחראית אמרה לכל אחת מהבנות.
ו...זהו. נגמר. אני לא אחזור לדירה הזו יותר לעולם.
כל כך חבל שעשיתי תקן דירה מחוץ לעיר, אבל זה לימד אותי וחישל המון.
כאשר הגעתי לתחנה מרכזית עוד לפני בואי לדירה, ראיתי נזקק
ברחוב. לא יכולתי לעבור על פניו כאילו כלום, אז משכתי 100 ש"ח,
גם לאור העובדה שזה היום שבו נכנס לי המענק מהמדינה, אז למה לא?
והרגשתי סיפוק.
הוא גם ייחס אליי תשומת לב מרובה כאשר חיכיתי בתחנה במשך שעה לקו
אוטובוס לנתניה. תיארתי לעצמי שמתי ששמעתי אותו צועק "גברת"
זה היה מכוון כלפיי.
אבל התעלמתי.
אני הבנתי בשנה הזו ובשנה הקודמת דבר אחד מאוד ברור, אני אדם של בית.
לא הייתי צריכה בשום אופן לצאת מהעיר שלי. במיוחד לא לגור עם שותפות.
העדפתי לקחת שני אוטובוסים הלוך חזור מכפר סבא לנתניה , מאשר לחזור לדירה שלי.
וזה למה? כי אני פשוט לא מתחברת לחיי שותפות עם בנות.
סידרתי את הדירה כמה שיכולתי, העפתי פחים, וסידרתי פה ושם הכול מהכול.
תכלס, מרגישה מטופשת על שלא הייתי החלטית, והלכתי על דירה עם בנות.
כשחזרתי לתחנה מרכזית, הנזקק ראה שאני עומדת לעלות לקו אוטובוס,
ולקח על עצמו להעלות לי את השקית לתא מטען, על אף שהבחירה שלי היא
ש.... יכול להיות שהכול ייהרס לי בתא מטען. ובחרתי להעלות את זה חזרה לאוטובוס.
עכשיו שאני שמה לב לא הייתי בדירה כמה חודשים טובים. משהו כמו חצי שנה.
;){kind=link}