בשעה 2:00 לפנות בוקר,
אני אקבל צלצול...
"ערה?, זורם לך סיבוב של 200 קמ"ש, לשחרר את הראש?"
ואני..
אני די בשוק.
אבל מסכימה.
תמיד הסתכלתי על בנים עם אופנוע וזה משך את תשומת ליבי.
ברכב, כולם כל כך מוגנים. ודי משעמם.
ומשהו באופנוע, משדר "אני הבוס, אני הולך לנצח, זה שלי".
שלא תטעו אני שונאת אופנועים, במיוחד את הרעש שהם עושים
באמצע הלילה. שגורם לי לקום באמצע שינה. לעזאזל.
כמה אושר! אחי הגדול הוציא לא מזמן רישיון על אופנוע.
והביא אופנוע שלא כל כך הבנתי איפה הוא מניח את הידיים מרוב שהידיות אחיזה נמוכות.
אחרי הפעם האחרונה, שהתהפכתי עם אחי הגדול באופניים החשמליות שחבר שלו הלווה לו, וקיבלתי
שפשוף רציני ביד, שעדיין יש לי שם צלקת נחמדה
הוא אמר לי :"אין סיבוב באופנוע, לומד מפעם אחת".
והוא לא מבין שהוא ניפץ לי חלום.
תמיד שבחורים עם אופנוע חולפים באמצע הכביש, אני מרשה לעצמי לדמיין אותי מאחורי הנהג.
בשביל הכיף.




















