מה לא היה לי.
אני מרגישה ששאבו ממני את הכוחות ולקום כל יום בשעה חמש ועשרים
בבוקר, לא עניין של מה בכך.
אבל זה משפר לי את המשמעת עצמית.
לפני כמה רגעים חזרתי לאינסטגרם אחרי חודש וקצת שלא הייתי שם.
היה לי ממש שחרור מהאפליקציה הזו.
המון שקט נפשי.
הבנתי שאם לא נמצאים שם חודש, ואז חוזרים, צריך לגלול הרבה למטה.
מרוב העומס של התמונות.
להגיד שהתגעגעתי לא ממש.
אבל זה חסר אין מה לעשות. במיוחד שאת כבר לא נמצאת במסגרת של בית ספר,
ומעניין אותך מה קורה עם חברים מהעבר.
אני מתה לדבר עם מישהו, אבל אני בחיים לא אעז, לא אחרי מה שאמרתי.
איך שהתנשאתי.
מחר ה-01/09/2020, וואו!
חודש חדש דנדש.
מחר בנות שירות חדשות מגיעות ללשכה, מעניין איך הן התאקלמו ואמן שנסתדר,
ואכיר אותן.
בקיצור אני עדיין עם אותם דפוסי התנהגות לעיתים, ואני ממש מפחדת מזה.
מההרגשה הזו של להישאר במקום.
היה לי קשה להיכנס לאינסטגרם, במיוחד כי סיננתי אדם שלא רציתי לסנן, כבר הרבה זמן.
בן אדם שכל כך הערכתי, והאבסורד הוא שהוא לא יודע את זה בכלל.
אני לא מפסיקה לחשוב עליו. אני מפחדת שזה לא יעבור לי.
לפחות שמרנו אחד את השנייה כאיש קשר, לפחות יש לנו תמונה ביחד.
לפחות אני יודעת שהוא קיים.
;){kind=link}