לימדתי אחרים עבודה שלימדו אותי.
זה היה כזה מייאש. אבל שמחתי שהבנות קלטו מהר, והיו קלילות.
פתאום הסתכלתי על שתי הבנות האלה ואמרתי לעצמי.."מה ככה הייתי?,
בהתחלה?"
ככה חששתי כמוהן?" וכו'.
ופתאום הבנתי דרכן שכל שנה מביאה איתה המון תובנות חדשות, המון חששות, ממה יהיה , איך אני אתאקלם.. במקום חדש.
החלטתי שהשנה הזו, אני רוצה להשלים עם כל מיני דברים.
עם הטעויות שאני עשיתי, עושה ועוד אעשה.
עם הנראות החיצונית שלי.
הבנות שירות החדשות נורא נורא חמודות.
חברות טובות כאלה.
חשבתי שלא יהיה לי מצחיק איתן, ואלמד אותן והן רק ירצו שאלך, אבל
איכשהו הרגשתי אחרת.. הרגשתי שהן זורמות.. ולא מקובעות.
לא אכלתי כלום מאז שהגעתי מהתקן, כי אין כל כך ולא באלי לבזבז כסף.
ה-01/09 עבר סבבה.
מתחילה שנה שנייה ללא תיכון.
צריכה עדיין להסתגל לכל המצב הזה, לא להיות שייכת למסגרת שקוראים לה בית ספר.
עם השנים זה עוד יחלחל.
הרגשתי קצת מבוישת מללמד בנות בערך בגילי. אבל התאפסתי על עצמי מידי פעם. ושידרתי עסקים כרגיל.
הם היו ממש בחששות מהעבודה, ומלא שאלות.. ובקיצור אני סחוטה ועייפה מאוד.
היה קשה ללמד אותן את כל העבודה בדואר, ואיך מתחילים.. אבל אני שמחה שהן פחות או יותר יודעות.
זה מלא עבודה, לפתוח דואר, לחלק למחלקות , למיין, לשלוח דואר, לסגור שק עם מעטפות שלא קשורות..וכו'
לא עניין של מה בכך.
מתנחמת בזה, שאוטוטו אני כבר לא אהיה שם. הזמן דופק.
למרות שפתאום הבנות שם מצאו חן בעיני , מבאס :(
');){kind=link}