קשה לי עם עצמי.
את היכולת להיות אדם ששלם עם מי שהוא.
גיליתי במשך השנים, שיש לי נטייה להתנשא.
ואני מתעבת את זה.
זה מן מגננה מסוימת שפיתחתי כלפי אנשים,
כביכול חוסן חיצוני, שאני לא צריכה אף אחד.
ואני יותר טובה מכם בעצם.
אבל הבנתי שזה חמור ולא בריא לי. נורא חם היום
אני מתגעגעת ומחכה בקוצר רוח לחורף!.
חורף זה הדבר הכי טוב שיכולתי לראות.
בחורף הכול נשטף, הכול נהיה מסונכרן.
אין מה לעשות, אנשים שאוהבים חורף
מצפים לו בקיץ ונהנים ממנו בלי הפסקה.
יום ראשון אני עוזבת את הלשכה שלי, את המשרד שלי.
ויוצאת לדרך חדשה. לא ייאמן. מעניין מה יהיה איתי אני שואלת את עצמי.
בעתיד, בהווה.
הרבה זמן לא הייתי בידידות ובחיי נועם עם מי שאני, וכרגע אני בתהליכי התפייסות.
אני אתגעגע לכפר סבא, מאווווווד!!!!
כפרה עליה!, שיחקה אותה כל כך וחישלה אותי משהו משהו.
בערך כמו צבא. רק בלי פקודות שאני לא יכולה לקבל ולשמוע.
הלחות היום עברה כל גבול.
השנה הזו, אני מתחילה חיים חדשים.
אני מתחילה להתחבר, ליצור שינויים.
לחשוב
מה אני לעזאזל רוצה ללמוד, ולהיות החלטתית.
חברה שלי עזבה, ב-26/08 אם אני לא טועה.
ועזבה היום את קבוצת הוואטסאפ של הדירה, ועוד שותפה לחדר מהתיכון.
אנשים עוזבים.
תמיד.
כמו באוטובוס.
עולים ויורדים וממשיכים בדרכם.
;){kind=link}