לפטופים.
צפיות ביוטיוב.
נסיעות באוטובוסים.
מכוניות,
מקומות עבודה.
טכנולוגיה,
שיתופים,
אנשים חדשים.
החלטות,
תמיד זה היה.
תמיד כולנו היינו ביחד,
כי הלבד היה מכביד על כולם.
ללא יוצא מן הכלל.
הקורונה לא מבדילה בין אף אדם. ועושה מה בראש שלה.
שיחקה אותה לגמרי.
אני כבר מיציתי ואמרתי לעצמי שזה ייקח במינימום עד 2022, אם לא יותר.
הכול התערער, הכול כבר ממש לא מתקרב להיות בגדר הרגיל.
אני לפעמים ככה
בוהה ומסתכלת בחלון, ואומרת לעצמי :"זו המציאות."
אף על פי שזה מרגיש שזה נלקח מסרט בנטפליקס.
העולם באמת השתנה.
אני הולכת להשתנות מהקצה לקצה.
אוראנוס במזל שלי, וזה מרגש ומפחיד בו זמנית..
אט אט אני אסתגל, ואדע להתיידד איתו.
2020, הזויה מאוד ושונה מאחרות. לא ניתן להשוות אותה לשום שנה אחרת, מהגאונות שלה.
טלטלה אותי כמו שבחיים לא חשבתי.
אני חושבת ש... אף אחד למעלה לא כועס, ולא נעליים.
פשוט, זה איפשהו היה צפוי שיקרה משהו בסדר גודל כזה.
זה יימשך הרבה זמן, כבר השלמתי עם החשיבה הריאלית שלי.
היום יום שישי.
עדיין לא התחברתי לוואטסאפ, ובטח שלא לאינסטגרם.
מאינסטגרם אני מנסה להיגמל. זה סוג של סם.
לראות בלייב, כשאתה זרוק במיטה, חיי אנשים אחרים..
הכל כזה נייד.
באלי לקפוץ כמה שנים אחורה, לתמימות.
השבוע בעז"ה אעזוב כבר את כפר סבא, לצמיתות.
אחרי חפירות אינסופיות, סליחה.. אני פשוט לא מעכלת.
הגעתי לסוף הדרך. ממקום שלא היה בו מי יודע מה עבודה.. למקום שמשנה אותך
ומפגיש אותך עם מלא אנשים ואתה מרגיש בבית.
אנשים חמים, אוהבים.
אני מחכה שיגיע הערב, תמיד אהבתי יותר ערבים, ואת חיי הלילה.
כשהכול פחות מואר וגלוי.
שבת קודש לכולם :))
;){kind=link}