ואני בת 19.
והייתי מתה לזוגיות, אבל אני לא ממהרת ומתחילה להשלים עם זה
שזה אמור להגיע לבד, כשההוא שם למעלה יחליט שזה הזמן.
וכנראה שעדיין זה לא מתאים לי, ולא יהיה לי נוח.
אני מבינה שאני צריכה לדעת איזה מן אדם אמור להתאים לי..
זאת אומרת, איזה סטנדרטים אני צריכה.
מה אני צריכה לעשות בשביל זוגיות. או מה זה מצריך.
אני לא רוצה שזה יגיע בלחץ חברתי חלילה, או בגלל שיש לכולם.
זה טיפשי מאוד. אני רוצה שאני אהיה פתוחה לזה, אדע להכיל וללמוד מזה ועל זה.
במעבר חד..
פתחתי פייסבוק חדש, לא מזמן, משהו כמו חודש יוני.
ואני מתחילה להבין שרשתות חברתיות זה
ריקני.
אני נכנסת ומבינה שכמות האנשים שלפעמים נמצאים שם, ופעילים.
מראה כמה שהם מנותקים ממה שקורה באמת.
אני לא אשקר זה כיף.
אבל זה סיטואציה מפגרת, אבל צריכה להיות שם במידתיות.
פתחתי את זה, ובהתחלה רציתי רק 100 חברים, ואז כשהיה לי 200, רציתי עוד 50.
וזה לא נראה לי הולך ודועך אלא רק מתגבר.
לא שמרתי על הפייסבוק הראשון שפתחתי, כי נדמה לי במעורפל שנגנב לי
הגלקסי 3 שהיה איתי מכיתה ז'.
כולל כל התמונות, סיסמאות לחשבונות וכו'.
ככה שלא זכרתי את הסיסמאות כי הם נכתבו
בפלאפון שנגנב. לצערי הרב :(
מה שמלמד אותי לשמור על החפצים שלי כמו שצריך, תמיד!
כמו תמימה חשבתי שהוא יישאר איתי לנצח.
ואנשים יכולים להיות מאוד רעים. ולא אכפת להם אם לגנוב משהו ששייך לאחר, כל עוד זה עושה להם טוב.
ואז קניתי מכשיר בשם גלקסי j7 פריים, שבו פתחתי גם כמה חשבונות (אינסטגרם/פייסבוק),
ושכחתי כאמור את הסיסמאות. משהו כזה.
מה שמראה כמה הייתי אדם לא אחראי ואני צריכה ללמוד להיות אחראית כמה שיותר.
וכשכבר קניתי מכשיר חדש, אז הזנחתי אותו, ולא השגחתי עליו, אחי הבכור
החזיר לי אותו שבור.
וזה אחרי שבכלל רציתי לתת אותו לאמא שלי..
חשבתי שזה לא כזה חשוב, שהשיחות בוואטסאפ
שם די ישנות ונמאס מהן, והגעילה אותי המחשבה שאני עם אותו גרוטאה כבר שלוש שנים.
אז למה לעזאזל לא להשתדג? אבל הוא עדיין אצלי, זרוק במזוודה, אחרי תיקון של המסך. במחיר של 400 שח, ושימוש מועט בו.
ואז כשרציתי להשתדרג, קניתי אייפון 8 פלוס, במחיר יקר, שלא העזתי בשום מכשיר לפניו.
כי התחלתי לעשות כפולות בחנות בגדים בקניון, ובגדול כי ראיתי את המכשיר על עובדת שהייתה איתי בשם מאי,
פקצה למות..
וחשבתי : "איזה מושלם זה עליה!!, באלי גם" וזו הייתה טעות.
יכולתי להסתפק במה שיש לי ולהפסיק להסתכל אצל האחר. חשבתי שהמכשיר שלי מיושן מידי,
לעומת שלה, לה יש איכות טובה, ולי לא משהו בכלל.
והתלבטתי והתלבטתי, וחברה שלי טובה, אמרה לי :"הגיע הזמן להחליף, להשתדרג"
וגם מאי הפקצה, עוד יותר חיזקה את הדברים שלה.
וגם מאי הפקצה, עוד יותר חיזקה את הדברים שלה.
וקניתי, אבל אני ממש לא מתחרטת כי אני אדם יותר חזק, מרצף האירועים הללו.
ומה שהם לימדו אותי בעיקר. שצריך להסתכל קודם כל על עצמך.
גם אם אתה לא יכול וזה נעשה דרך המראה..חח
בקיצור, אני מרגישה ממש מוזר, מעצם זה שהכול נשמר שם, באינטרנט.
אפילו אם אתה שוכח, ואין לך גישה בכלל.
אין לך יכולת להחזיר את הגלגל אחורה, ולמחוק דברים שהם לא עדכניים וכו'.
זאת אחת הסיבות המרכזיות שאני מתעבת אינטרנט.
הכל פשוט נשמר שם.
אה ולסיום סיומת היה לי גם אייפון 4, ממש ממש ממש ממש מזמן.
והוא נשבר לי כשהייתי מדריכה של ילדים מעצבנים שרק רציתי להחטיף להם מכות.
והם, איך לא, ניפצו לי אותו.
ואז אני לא כל כך זוכרת מה קרה איתו.
רק בוודאות שהוא נשבר. וקניתי אותו מיד 2, במחיר ממש נמוך.
וזה יצר את המצב שיש לי כיום,
שבעה חשבונות פייסבוק מגיל מאוד קטן שפתחתי.
ועוד בערך חמישה חשבונות אינסטגרם. עם תמונות שהייתי משלמת על מנת למחוק.
מוסר השכל חשוב מאוד הוא:
לא להסתכל עלמה יש לאחר, וכמה זה יותר טוב משלי.
לדעת להעריך דברים ולשמור עליהם. אפילו שהם מלא זמן איתך וכבר נמאס מהן.
לזכור, היטב היטב היטב, סיסמאות לחשבונות שפתחתי וגם אימיילים !!!
מתוך שינה אם צריך.
ולהישאר עם אותן סיסמאות. כדי שאזכור אותן.
לא להשתדרג, זה לפעמים מאוד יפה וטוב.
להביא את עצמי.
לחשוב שאם לא הייתי פותחת פייסבוק ושוכחת את הסיסמה, לא היו לי תמונות ילדות להיזכר בהן.
;){kind=link}