סיימתי תיכון.
כמו שסיימתי יסודי, לפני שש שנים.
רק הפעם סיימתי בית ספר, לצמיתות.
מלא אנשים שלמדו איתי ביסודי, לא המשיכו איתי
בתיכון, ולא הבנתי את המהירות שבה אנשים משתנים ובעיקר מתחלפים.
אני שואלת את עצמי.. לפעמים, מתי אפסיק להיתקע ולהיות אובססיבית כלפי בנים מסוימים?
מתי אהיה בטוחה בעצמי?
ללא ספק.
המון אנשים השתנו מהיסודי, אני מרגישה לפעמים שגם אני, למרות שאני לא מי יודע מה
מודעת לזה.
אני מבינה עם עצמי, עם השנים..
שאני לא מחבבת רשתות חברתיות, זה נראה לי שיתופי מידי ומכליל כל כך הרבה אנשים ושינויים.
לא חושבת שזה רע, אבל זה בעיקרון ממכר, לראות מה חדש.
התחיל הסגר, לפני חמש דקות.
אצלי השעה 14:05, אבל אלוהים גדול, עד שאסיים לכתוב פה יהיה כבר ערב
חחח.
אני מרגישה מבולבלת, ולא מאמינה שאין לי יותר בית ספר. למרות שעברה כבר שנה, ומתחילה שנה חדשה
שבה אני עוד יותר אבין שאין לי את המסגרת הנוקשה של 12 שנות לימוד אינטנסיביות, אין ציונים.
חברים/חברות כבר לא כל כך בקשר מן הסתם.
ואני יותר עם הלבד.
יותר עצמאית, הרבה יותר.
אני מבינה שאנשים זה לא מה שציפיתי, תמיד אני אתאכזב מתישהו איך שהוא.
קברו לי המון פעמים את הציפיות, זו הסיבה שהתחלתי לכתוב לעצמי.
להתחזק, לפרוק, להיזכר.
אני כל כך רוצה לצאת לטייל בעולם, רק השאלה עם מי?
ואיפה? ואיך מתחילים?
וזה ארגון שלם לגמרי.
אני מתחילה לשמוע שירים שנוגעים לי במצבים הכי רגישים שלי בחיים כרגע.
וזה מרפא ועוזר.
ביסודי הכי שנאתי את עניין החרם, וחשבתי שזה הדבר הכי חמור שיש.
מלכת הכיתה שהייתה ביסודי, החברה הכי מהממת שקיימת לי ביקום,
והיא אדם מדהים.
והשתנתה לגמרי.
גם בחור שלמד איתי ביסודי, הרזה לגמרי ונהיה גבוה.
הוא המשיך ללמוד איתי גם בתיכון, ורק אחרי כמה זמן הבחנתי שזה הוא!!
מרוב השוני, של השנים שעברו.
היה מוזר לחזור ללמוד אתו.
הוא אמר לי פעם אחת שאנשים משתנים.
וסירבתי להאמין. אבל משהו בי מאמין קצת שכן.
כול מי שלמד איתי ביסודי, הוא בטח השתנה ונראה לגמרי אחרת כיום.
כי בכל זאת היינו ילדים.
תהליך התבגרות הוא דבר מאוד חשוב. וצריך ללמוד לקבל אותו איך שהוא, ולא
לסרב לו. אני כבר בת 19 וארבעה חודשים.
לא להאמין.
הזמן טס.!
יש עוד בנות שעברו איתי מהיסודי לתיכון.
מה שאומר שההיכרות שלי איתן הלכה והתחזקה.
בקיצור תקופת היסודי, חטיבת ביניים ותיכון נגמרו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבסורד, ולא ניתן לעיכול.
הרגשה של אינדיבידואליות ולידה מחדש.
כאילו קמתי לתחייה! בחיי..
אני כותבת לעצמי המון, זה מרגיע אותי, סתם ככה.
אפילו כדי להיזכר בעוד כמה שנים במה היה, או איך זה קרה.
זה עושה לי טוב.
;){kind=link}