בהתחלה די התווכחתי עם עצמי אם לכתוב יומן על הסיטואציה
המוזרה בחיים שנקלענו אליה, בעל כורחנו.
אבל אז.. אמרתי, אני חייבת לעשות את זה לא משנה מה.
להנציח את זה איכשהו.
אז מאיפה להתחיל?
החדשות? מערימים עוד ועוד.
וקשה לשמוע חדשות, אז אני שומעת את המהדורה המרכזית רק בערב.
אנשים שמתהלכים בחוץ עם מסיכות?
זה ממש מצחיק ומוזר בו זמנית.
בחיים שלי, לא חשבתי שאהיה חלק מהיסטוריה.
לפחות לא בגיל 19.
איך בני המשפחה מתמודדים עם המצב?
אז... אחותי הגדולה, קצת נמאס לה מכל עניין המסכות, אז היא לפעמים שמה לפעמים לא.
אחי הגדול חושב שזה חרטה אחת ענקית, וכל עניין הסגר מקומם אותו ומפתיע אותו.
אחי, הראשון שמעליי, שם מסיכות, גם הוא חושב שזה חרטה.
כשביקרתי את אחותי הגדולה בבית שמש, כעוד היא גרה שם, לפני המעבר דירה,
היא ובעלה(גיסי) שמעו חדשות כל הזמן! וזה נהיה מעצבן. והשתגעתי בעיקרון.
אבל זה היה בתחילת הסגר הראשון, חודש מרץ
בקיצור, זה משפיע על כולם, ללא יוצא דופן.
אני מרגישה שבחיים לא ביליתי והשלמתי פרקים בלי לדאוג למחר.
או מה יהיה.
השנה הזו, 2020, המדוברת, עוד שלושה חודשים חולפת, ומגיעה שנה חדשה, נקייה.
2021!
סוף כל סוף, מאחלת לעצמי שהשנה הזו תעשה לי רק טוב ותכפר על הקודמת!
האמת, המצב הזה קשה ומרסק נפשית.
לצאת לים, ולראות אנשים עם מסכות, מגוננים על עצמם :_
בחיים שלי לא חשבתי שייקח הרבה זמן למציאת חיסון, וכשאשמע מלא אנשים אומרים מסיכות/אלכוג'ל
בינתיים אני בבית , מאוד בבית, עם השיער המקורזל שלי, ועם סוודר לא מחמם במיוחד, עם אימא שלי
שגם היא לא יודעת מה המצב העגום והמטורף הזה .
הקורונה גרמה לי לקנות מחשב נייד לעצמי, ולרצות להתחבר לכתיבה, להכרה עצמית.
;){kind=link}