אני מרגישה נפלא עם עצמי!
אני מבינה ש-2020 המדוברת היא שנה, שלימדה ומלמדת אותנו
להעריך הכול מאפס,
אני התאהבתי בשנה הזו כל כך,
על אף שכולם מציירים אותה כשנה נוראית.
לא התחברתי לאינסטגרם מה-2 לחודש. אני חייבת להפסיק לנקוב בתאריכים
כאילו זה איזה מטרה לא להתחבר לאינסטגרם.
שנהיה כבר מזמן מגיפה, מבלי ששמנו לב.
מיותר מידי, וגם עשיתי עסקה עם ההוא שם למעלה,
שבמידה ואחזיק חמש שנים בלעדי זה, אני אגלה משהו חשוב,
על אדם מסוים, מבלי שירגיש או יבחין.
את הסוד הכי גדול שלו,
ביקשתי לעצמי לגלות.
מקווה שכך יקרה.
אני מבינה שהבית הוא סוג של ארמון!
אני קמה ואני פשוט נטרקת על הסדרות שאני בוחרת,
ואני שוטפת פנים כי אני בחרתי לעשות את זה, נשמע קצת מוזר..
אבל
אני תוהה לעצמי, לאן הבחירות שלי ייקחו אותי?
בעוד כמה שנים נניח, 2024?
מה, אהיה באמוק להשיג תואר של מקצוע כלשהו?
או שיעניין אותי מי צפה לי בסטורי?
אני התחלתי לדבר לעצמי, במראה.
כשאין אף אדם בבית, ואימא שלי הולכת לה לסידורים כלשהם.
אני מבינה שאני החברה הכי טובה שלי.
אני צריכה לקבל את עצמי, לפני כל השאר.
לפעמים אני שואלת מה התיכון לימד אותי?
לאיזה השלמה הוא הביא אותי?
אז.. תקופת התיכון, לימדה אותי,
לא להיקשר לאנשים, אף פעם.
אולי קצת, אולי כאילו, להיות שם אבל לא להרגיש שייכת.
אולי זה חידד לי את השנאה כלפי אנשים, ז"א אני לא אדם שונא,
אבל.. תמיד יפגעו בי, ואני מנסה למצוא בן אדם אחד, שככה,
קיבל אותי איך שאני, ולא עשה לי דבר.
ולא מוצאת.
אני מנסה ללכת קדימה בזמן לפעמים, לשנים שעדיין לא התחילו.
מה אני רוצה לשנות, עד שאני אגיע לשנה הזו?
איזה מן נקודת מבט אני מאחלת לעצמי?
העשור של חיי
התחיל זוועה, מקווה שמפה אני אדע רק לצמוח ולטפס
מעלה
מעלה.
























