https://youtu.be/RsErNvzEQ5I
היי, בוקר עייף לכולכם.
אה, כבר צהריים בכלל.
היום יום שישי, היום האהוב עלי, במיוחד כי שבת.
אין, את ההתנתקות של שבת, אני לא יכולה לתאר במילים.
כמה היא יפה, עדינה, מגבשת.
אין כמו שבת.
האמת ששמתי לב, שאני יוצאת
מאזור הנוחות שלי, כבר המון זמן.
מתחילה ככה לשחרר, ויאללה כולם על הזובי.
שמתי לב שאני חיה עם עצמי כל כך הרבה זמן, האדם שאני
צריכה להכיר הכי טוב מכולם, הוא את עצמי.
אני כבר כמעט שנה שומרת שבת, שזה מאוד עושה לי סיפוק ונחת
לעצמי.
אני לא רוצה להזכיר את הזמן ולציין את זה כדי לא להגדיר את זה
כמטרה כלשהי.
אני הבת האחרונה במשפחה שלי, הבת זקונים, עכשיו שאחיות שלי
כבר לא גרות איתי, אני מרגישה את זה יותר מתמיד.
שאני האחרונה שאהיה עם אימא שלי.
אני לא מייחסת לזה כל כך חשיבות כי זה מובן מאליו, אבל איפשהו
אני מנסה להסתכל על זה כדבר טהור.
איזה כיף שיש את האתר הזה, אני יותר משמחה שהגעתי לכאן, לכתוב ולקרוא.
תכלס, עכשיו יותר מתמיד, כנראה שאנשים כותבים לעצמם, כי ככה זה
בתקופות.
אתה פתאום מתחבר לעצמך, בדרכים שלא הכרת.
הלכתי עם אחיינית שלי בבוקר כזה לים, איזה כיף היה! אין!
ראיתי גלים, וראיתי מלא אנשים, הולכים ועוברים.
היופי שבפשטות.
ואח"כ אדם שעובד בים, אמר לנו שאי אפשר לשבת, ואפשר רק להתהלך על החוף,
לא יותר מזה.
אחיינית שלי ואני התבאסנו כל כך, זה לא מה שציפינו. חתכנו מהים בגלל זה מוקדם מאוד.
כי איך לומר, זה מצער.
שהכול פתאום נהיה סטרילי, ובעיקר אסור.
אחיינית שלי מתה שהקורונה תעוף, בת 5, וכבר מתה שהקורונה תעוף לה מהחיים.
איך היא גדלה!! לא להאמין!!
מנסה להנציח את הילדותיות שלה כל רגע נתון, ובעזה, בעתיד, להראות לה את זה כשתגדל.
התפשרנו על שהייה קצרה, בגן שעשועים חמוד על יד הבית, והיה מאוד חם, ככה שגם
משם התחפפנו די מהר.
');){kind=link}