מקווה שאתם בטוב.
אז היום הראשון בתקשוב והקורס ההתחלתי עברו בשלום.
האמת שכמו כל התחלה חדשה, הפחיד אותי לראות אנשים חדשים שאני
לא מכירה.
חששתי נורא מכל מיני דברים, וכרגע אני מרגישה מן נפילת מתח כזו של
הקלה.
היו כאלה שהגיעו מחוץ לעיר, היו מבוגרים ממני, ותכלס נראינו כל כך שונים
האחד מהשני.
בדקו לנו חום בכניסה למתחם מסוים, לי ולעובד נוסף התברר שיש חום קל.
ביקשו מאתנו לשתות כוס מים במטבח.
הבחור שנכנס איתי למטבח, משך את תשומת הלב שלי, בזכות העיניים היפות
והמיוחדות שלו, ובאופן כללי הוא משדר ביטחון ועוצמה ברושם ראשוני.
הייתה לנו מן מרצה שהראתה לנו מצגות על המשרה.
אבל לפני כן, לא החזקתי את עצמי והייתי חייבת לטלפן לאחותי שייעצה לי
לעבוד שם, לעדכן אותה על שהגעתי.
האמת, שהייתי די מבוישת והרגשתי צורך לדבר עם אדם שאני מכירה..
מכיוון שאף אחד לא הכיר אף אחד.
ואז כשכבר התחיל הקורס, מישהי יצאה והודיעה לי שהתחילו.
אחרי זה עשינו סבב שמות, וכמו תמיד שנאתי את הסבבים האלה,
מהשוני של השם שלי.
ומה חושבים על זה. התחמקתי לשירותים.
בקיצור, תמיד אני מרגישה שונה כשמתחילה התחלה חדשה, ומנסה להיראות
מרוחקת ומנותקת, ושלא יתקרבו.
בשלב יותר מתקדם, חתמנו על חוזה, ורשמנו כמה וכמה פעמים את התאריך הנוכחי
או את התעודת זהות וכו'.
זה היה מייאש ומייעף.
אני צריכה להפסיק לפחד מהתחלה חדשה, או להילחץ מזה.
זה עובר אחרי זה, לאט לאט נפתחים.
המקום עצמו די נחמד ומעוצב מעולה.
אווירה נחמדה.
כיתה עם מלא מלא מחשבים.
בינתיים אני רק בשלב הקורס, ויש לי עוד דרך ארוכה לפני.
אשכרה, אני מתחילה לצאת לאזרחות.
לא קולטת.
;){kind=link}