על אם הייתי אומרת לא.
הייתי בוחרת שלא לעשות, כמו אחרים.
לא להיות מושפעת מהסביבה שתמיד נוטה
לדרבן את עצם היותך חלק מהקולקטיב.
זה מפחיד לא להיות חלק מהשאר, כי איפשהו
אתה לבד.
וזה מרגיש לא נכון.
אם הייתה עוברת לי המחשבה בגיל קטן לא לפתוח רשתות חברתיות,
ולא להכניס את עצמי לכל הכאב ראש הזה, של
לייקים, תיוגים, שיתופים וכו'.
והכול היה כל כך טוב לי.
אני כל כך מתגעגעת לתקופות של פעם.
פעם, כשלא היה אפליקציות שמחצינות את עצמך
ואנשים היו מתמודדים עם השעמום, ולא מנסים לראות ולהיראות.
הדור שלי כל כך מגעיל.
כן, 2020. שנה זוועתית.
דור מגעיל כזה שרק עסוק בלתייג ולהחצין.
ואני עצובה מזה, כי גם אני שם.
אם הייתי בוחרת שלא לפתוח חשבונות ורשתות חברתיות,
אז הייתי יוצאת דופן.
אבל בעולם שלנו, אנשים בזים לזה.
לא מקבלים את זה בכלל.
היו מסתכלים עליי בעין עקומה.
בדיוק איך שמגיבים ששואלים מה השם שלי.
כי אין לי שם שגרתי והוא יוצא דופן ולא כמו של כולם.
תמיד הסביבה תדאג לערער את מה שאתה מאמין בו, ולגרום לך
להיות בדיוק כמו כולם, למרות שאתה רוצה רק לבחור להיות עצמך.
זה מפחיד.
כי מה יהיה בעוד כמה שנים? לאן נגיע?
רשתות חברתיות כמו פייסבוק או אינסטגרם, נועדו על מנת
להפיג את השעמום.
אבל אני מנסה לדמיין אם לא היה לי את זה, וקצת חוששת.
っ ♥ לבחור בלא ♥');){kind=link}