לכל החיים.
כנראה שאני צריכה לעבוד על מלא דברים כדי להגיע
לגרסה הכי טובה שלי.
לקבל הרבה דברים שאני לא רוצה, להשלים עם העבר שלי.
אני מפחדת מכל מיני דברים כמו ללכת ברחוב, או להשתנות.
אני מפחדת שיהיו שם בשבילי, כי אני די רגילה שאני שם
בשביל האחר.
אני מפחדת להיות בזוגיות משום מה, כי זה כל כך הרבה דברים ביחד,
שאני חושבת שלא אכיל חלילה, או דברים רעים שיקרו מתוך אהבה.
מלא מלא מחשבות בעיקר.
המסיכה ממש ממש מציקה, להיסחב איתה לכל מקום כבר מעיק על הנשמה.
חם איתה כל כך, וצריך שהיא תהיה עלייך כל היום, ותכלס, תמיד יהיה את הפחד הזה
שמישהו יעיר לך על עטיית מסיכה
במרחב הציבורי.
רוצה כבר שהתקופה הזו, הכל כך דומה הזו, שהקולקטיב מעולם לא היה מגובש יותר ממנה
תעבור!!!!!!! לעזאזל.
אני כנראה אצא מהתקופה הזו, האדם הכי אינבידואל שיש.
מאלף ואחת סיבות.
כולנו.
הלחות שהמסיכה מביאה איתה, כל כך מחליאה.
כותבת לעצמי, המון, בעיקר בשביל עצמי.
לזכור, להנציח, לצחוק על עצמי.
























