וככל שעובר הזמן אני מבינה שאני לעצמי בעולם הזה.
כולם הולכים לפגוע בי בדרך כזו או אחרת.
הלוואי והיה לי עולם משלי לברוח אליו, אבל אין.
אני לומדת להרגיל את עצמי לא לקחת ללב, לעולם.
מאף אדם.
לא משנה מה יקרה.
מפתחת עור של פיל במידה מסוימת.
זו תמיד הייתי אני, בכל החלטה, בכל בחירה,
איך שלא יהיה בסוף זה יתנקז אליי.
בסוף האני שלי תופס מקום גדול יותר מכול אחד.
אחי ואני לעיתים מתווכחים.
אף פעם לא הרגשתי ממנו תחושה של אני יכולה להיות מי שאני רוצה לידו.
בכל זאת, הוא יותר מבוגר ממני בארבע שנים.
הרגע רבנו, והוא קרא לי ממורמרת.
ועל זה, אני לא חושבת שאדבר אתו כמה ימים מעבר לשלום
או עלזה שהוא אמר לי תחנקי. אני לא כל כך מחוברת אליו לצערי, אבל הבסיס בתקשורת
ביננו היא בסדר גמור. עניתי לו, כמו שצריך שידע שאני לא חייבת לו כלום,
וזהו, בוא נגיד שגם אני "איחלתי לו כמה ברכות".
אבל סבבה החיים ממשיכים ואני לומדת כל הזמן דברים חדשים
על משפחה, אחים, חברים,
איפשהו משהו בי לגמרי הפסיק לצפות מהדבר הזה שקוראים לו בני אדם.
לגמרי.
הפסקתי להתייחס לאמירות האלה שלו, כמו: "סתומה, מה את מפגרת?"
בקושי כשהוא חוזר מהעבודה יש ביני לבינו תקשורת.
וסבבה לי.
הוא אח מדהים באמת! אבל, אני מעדיפה לא לדבר איתו יותר מידי, כי
אני מרגישה שאני לא יודעת איך זה יסתיים, או איך הוא לוקח את מה שאני אומרת.
וזה גם לא אכפת לי.
בקיצווווור, עוד כמה חודשים 2021!
סוף כל סוף השנה המגעילה הזו, תעוף מחייייי!!!!!
חחחח אין מאושרת ממני.
מרגישה כבר כמה זמן עם עצמי, שאני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד.
החיים האלה הם מעגל.
עדיף לחיות ולהיות יותר בשקט, להעריך את זה.
אני גדלה וגדלה! איזה כיף!
עברתי לא מזמן, על התמונות של הנשף סיום של השכבה שלי בפייסבוק,
והיו תמונות שהסתכלתי על מישהי מצטלמת ואני מאחורה בפוזה כזאת שלא יודעת
שמצלמים אותי! אבוי לי! ויש כמה כאלה!
השהות הכי ארוכה בחיי, היא שלי, עם עצמי!
אני חייבת שהיא תהיה טובה ונכונה.
לא מתיימרת להיות משהו שהיא לא.
או חיקוי חס וחלילה!
אמיתית, שלווה, בשלה....ובעיקר איתנה!
אמן
;){kind=link}