אז אתחיל בכך שאני מעסיקה את עצמי בסדר יום טוב
ובשגרה מסוימת, למרות שאין לי כזו.
אני מתחילה להתגעגע מאוד לקניונים, או סתם לראות אנשים אוכלים במסעדות.
אני צופה המון ביוטיוב, סתם כדי להנות מהתקהלות של אנשים ללא מסכות,
מה שהיה תקף לפני תקופת הקורונה.
אני מנסה להשלים עם התקופה הזו, אבל זה מאד קשה בייחוד כשאין שגרה להתעסק בה.
הכול נעצר!
אם היו אומרים לי שהייתי קטנה שאני אהיה כזו עצמאית בגיל 19, כמו שאני כעת,
לא הייתי מאמינה.
כשאתה קטן, אתה לא חושב יותר מידי, אתה עושה מה בראש שלך בלי לתת ביקורת על דברים.
עם הזמן, כשאתה גדל, אתה שומר לעצמך, מבקר כל פיפס שקרה.
כל כך הרבה דברים קורים שאתה גדל, לא יאומן!
כל מיני דברים שחשבתי בגיל קטן שזה סוף העולם, נשכחו בזיכרוני, ושום דבר לא נראה
אותו הדבר.
הרבה דברים משתנים.
בעיקר אנשים.
אני לומדת להקציב לעצמי זמנים, ככל שאני עושה את זה, אני מבינה שאני עושה טוב לעצמי.
חצי שעה למקלחת,
רבע שעה לאוזניות,
שעה בים.
הרבה דברים משתנים, תמיד.
זה מפחיד, אבל מאתגר וטוב.
אני כותבת לעצמי המון, לא בשביל שיקראו או משהו, ז"א גם, אבל שזה לא יהיה מה שמניע אותי.
מה שבעקר מניע אותי, זה האני שלי, איך הוא בא לידי ביטוי, מה אני מנסה למצוא.
כל מיני שאלות עמוקות שאני שואלת את עצמי לאורך השנים.
אוטוטו חודש נובמבר!
עננים עננים בעיניי!
החודש החורפי שלי מגיע! תמיד אהבתי את נובמבר, הוא כזה כיפי וגשום.
התקופה הזו תימשך לצערי המון זמן, אני שמחה שאני חלק מזה, אני כבר מתה שיגיע הזמן שכולם
יורידו מסכות, מתגעגעת לפרצופים של אנשים.
אלמלא לא הייתה הקורונה, לא הייתי מתחילה לכתוב לעצמי, או סתם לשבת בבית, להתבטל, לזפזפ ערוצים.
הלוואי ואני אתקבל למשרה של שימור לקוחות של הוט, שאגב אני לקוחה שלהם.
הכול יהיה בסדר בעז"ה, אני עוד אתגעגע לימים שסתם הייתי יושבת בבית מול הלפטופ וכותבת וכותבת.
אני אמצא עבודה שאשכח בכלל שיש לי ולוג חשוב לטפל בו.
חחחחח טוב, אז שיהיה המשך יום מדהים ומלא בחוסר עשייה למובטלים שבנינו!
תיהנו משהות עם עצמכם :) ותשמחו, עוד מעט נובמבר.
;){kind=link}