שבוע מבורך ומלא בבשורות טובות.
הייתי בראיון יום חמישי שעבר בעשר וחצי בערך במפעל שאורז מוצרי קוסמטיקה,
באזור התעשייה החדש,
האמת שלא כל כך הופתעתי לראות את גיסתי שם,
שיערתי שאראה אותה, כי היא אמרה שהיא עובדת במשרה כזו, וגם כי העולם הזה יותר מידי קטן.
אז עשיתי אחד ועוד אחד עוד לפני הראיון, אבל משהו אמר לי שאל תלכי
עם האינטואיציה שלך.
אני לא יודעת עדיין אם אוהב את המשרה ואתחבר אליה, אבל אני מוכרחה
להפוך לעצמאית, ולהפסיק לשבת בבית.
אני כבר חודשים בבית, אני מתה לעשות עם עצמי משהו.
רואה מלא חברים שלמדו איתי בתיכון, מתייגים כל מה שזז בצבא,
זה כבר נמאס.
הבנו. אבל זה בכלל לא מעורר אצלי שום קנאה כלשהי, אני שמחה על ההחלטה
לעשות שנה שירות לאומי ולא מעבר, אני רוצה רק למצוא משהו שאני אוהבת ללמוד,
ולעבוד על מנת לממן את עצמי בשכר הלימוד ובהוצאות הכספיות.
אני שואלת את עצמי רוב הזמן, כמה אני יכולה להחזיק מעמד.
להישאר באותו מקום יציב ונכון לי.
לא לצאת מהכלים ולהחליט החלטות שאני אתחרט עליהן אחרכך כמו שבחיים לא התחרטתי.
לדעת להחליט, לבחור, לשנות.
כל מיני מושגים שאת צריכה לשאול את עצמך אחרי היציאה ממסגרת בית הספר.
שיהיה לי המון בהצלחה, חושבת שה' עשה שאני אעבוד עם גיסתי, כדי שיהיה לי יותר ביטחון
ובעיקר כיף!
המשך יום נפלא.
;){kind=link}