אני מתחילה להשלים עם המון דברים בחיי לאחרונה.
כמו למשל, זה שאני כותבת בלוג .
או שפתאום הבנתי שצריך לזכור סיסמאות כי זה דבר חשוב .
והאמת שכשהייתי קטנה הסרתי אחריות...
אני עדיין מסירה לפעמים .
אבל לא כמו פעם .
אוקיי, אז כבר יום ראשון תכלס, וכל מוצא"ש קשה לי להירדם .
עשיתי המון דברים אחרת השנה. משנה שעברה, ואני מרגישה עם זה
ממש כיף .
לפעמים אני אומרת לעצמי שאני צריכה להעריך את מי שאני הרבה
יותר, ממה שאני מעריכה .
כל פיפס .
באמת, כי גיליתי שככל שהבסיס של האישיות שלך טוב, זה
עושה אותך לבן אדם מאושר ואופטימי .
מחר יום ראשון אשכרה היום הכי רשע שיש .
יום ראשון זה כאפה לשגרה.
חח.
הלוואי שהקורונה הזאת תעבור כבר!!!!
וכולם יפסיקו לשים מסיכות תרתי משמע .
וכולם יפסיקו לשים מסיכות תרתי משמע .
ונתחיל להנות מעצמנו , ממה שיש.
בחדשות מדברים רק על זה ללא הרף .
וזה כבר נמאס!!
זה מלחיץ אותי עוד יותר.
כמה חולים , כמה מונשמים , כמה מתים .
תקופה כזו לחוצה לא הייתי לי במשך כל ה-19 שנים וחודשיים
שאני חיה .
ז"א בטח היו לי.
אבל את זאת אני חווה שאני כבר בתהליך התבגרות מסוים .
וזה ממש מאתגר.
הלחץ של מתי זה ייגמר אם בכלל .
או כמה זמן אנשים יצטרכו להסתובב עם מסיכות או כפפות על
מנת להגן על עצמם .
אני הולכת לישון .
אני שמחה שכתבתי פה בשעת לילה מאוחרת .
אני מאחלת לעצמי לאהוב אותי הכי שיש עם כל החסרונות
והיתרונות ועם כל כמה שקשה לחיות עם עצמך בסוף הכל יראה אחרת
ויקבל אור יותר יפה .
עוד חודשיים מסיימת שירות לאומי!!!!!!!!!!!!!!!!
לא ייאמן שהגעתי לזה.
לא ייאמן שהגעתי לזה.
באמת שהזמן טס לי בגלל הנגיף . כי היה לי חופשה של חודש בכל זאת.
כל כך התבגרתי בתקופה הזאת , השתפשפתי בעבודה משרדית .
הבנתי שזה לא פשוט לשבת חצי מהיום על הישבן .
התחלתי להעריך עמידה כמו שאומרים .
הבנתי שהשנה הזו של ההתנדבות חישלה אותי ובנתה אותי
למרות הטלטלות .
וזה שאני לא נמצאת בדירה עם חברה שלי מהתיכון .
הבנתי יותר מהכול שדברים לפעמים לא ילכו כמו שרצית .
וההוא שם למעלה מתכנן תוכניות אחרות לגמרי.
שמחתי שהכרתי את העיר כפר סבא .
עיר מהממת ושקטה .
ואנשים טובים ויש שם המון שקט וכבוד .
שמחתי שקניתי קורקינט חשמלי בגלל שלא אהבתי משהו מסויים ולא
ידעתי איך להסתגל אליו ובעקבות כך ידעתי שזה לא בשבילי
דירת שותפות.
אני אוהבת בית ואת הפרטיות שלי יותר מכול .
ולחיות עם עוד מלא בנות הייתה החלטה שגויה .
זה לא נקרא שעזבתי שם .
אבל אני בקושי שם תכלס.
הייתי הולכת לשם פעם ב...
והפסקתי עכשיו לצמיתות .
טוב אז בלי הרבה חפירות לילה טוב :)
אהובים .
אז...
אני מתחילה להשלים עם המון דברים בחיי לאחרונה.
כמו למשל, זה שאני כותבת בלוג .
או שפתאום הבנתי שצריך לזכור סיסמאות כי זה דבר חשוב .
והאמת שכשהייתי קטנה הסרתי אחריות...
אני עדיין מסירה לפעמים .
אבל לא כמו פעם .
אוקיי, אז כבר יום ראשון תכלס, וכל מוצא"ש קשה לי להירדם .
עשיתי המון דברים אחרת השנה. משנה שעברה, ואני מרגישה עם זה
ממש כיף .
לפעמים אני אומרת לעצמי שאני צריכה להעריך את מי שאני הרבה
יותר, ממה שאני מעריכה .
כל פיפס .
באמת, כי גיליתי שככל שהבסיס של האישיות שלך טוב, זה
עושה אותך לבן אדם מאושר ואופטימי .
מחר יום ראשון אשכרה היום הכי רשע שיש .
יום ראשון זה כאפה לשגרה.
חח.
הלוואי שהקורונה הזאת תעבור כבר!!!!
וכולם יפסיקו לשים מסיכות תרתי משמע .
וכולם יפסיקו לשים מסיכות תרתי משמע .
ונתחיל להנות מעצמנו , ממה שיש.
בחדשות מדברים רק על זה ללא הרף .
וזה כבר נמאס!!
זה מלחיץ אותי עוד יותר.
כמה חולים , כמה מונשמים , כמה מתים .
תקופה כזו לחוצה לא הייתי לי במשך כל ה-19 שנים וחודשיים
שאני חיה .
ז"א בטח היו לי.
אבל את זאת אני חווה שאני כבר בתהליך התבגרות מסוים .
וזה ממש מאתגר.
הלחץ של מתי זה ייגמר אם בכלל .
או כמה זמן אנשים יצטרכו להסתובב עם מסיכות או כפפות על
מנת להגן על עצמם .
אני הולכת לישון .
אני שמחה שכתבתי פה בשעת לילה מאוחרת .
אני מאחלת לעצמי לאהוב אותי הכי שיש עם כל החסרונות
והיתרונות ועם כל כמה שקשה לחיות עם עצמך בסוף הכל יראה אחרת
ויקבל אור יותר יפה .
עוד חודשיים מסיימת שירות לאומי!!!!!!!!!!!!!!!!
לא ייאמן שהגעתי לזה.
לא ייאמן שהגעתי לזה.
באמת שהזמן טס לי בגלל הנגיף . כי היה לי חופשה של חודש בכל זאת.
כל כך התבגרתי בתקופה הזאת , השתפשפתי בעבודה משרדית .
הבנתי שזה לא פשוט לשבת חצי מהיום על הישבן .
התחלתי להעריך עמידה כמו שאומרים .
הבנתי שהשנה הזו של ההתנדבות חישלה אותי ובנתה אותי
למרות הטלטלות .
וזה שאני לא נמצאת בדירה עם חברה שלי מהתיכון .
הבנתי יותר מהכול שדברים לפעמים לא ילכו כמו שרצית .
וההוא שם למעלה מתכנן תוכניות אחרות לגמרי.
שמחתי שהכרתי את העיר כפר סבא .
עיר מהממת ושקטה .
ואנשים טובים ויש שם המון שקט וכבוד .
שמחתי שקניתי קורקינט חשמלי בגלל שלא אהבתי משהו מסויים ולא
ידעתי איך להסתגל אליו ובעקבות כך ידעתי שזה לא בשבילי
דירת שותפות.
אני אוהבת בית ואת הפרטיות שלי יותר מכול .
ולחיות עם עוד מלא בנות הייתה החלטה שגויה .
זה לא נקרא שעזבתי שם .
אבל אני בקושי שם תכלס.
הייתי הולכת לשם פעם ב...
והפסקתי עכשיו לצמיתות .
טוב אז בלי הרבה חפירות לילה טוב :)
אהובים .