אני לפעמים מרגישה עייפה נפשית.
מהתשלומים על שיעורי הנהיגה,
מחוסר וודאות מצד אנשים שאני מצפה מהם.
מדברים שאני מציבה לעצמי ולא מצליחה בהם ובעיקר לא עומדת במה שאמרתי.
אוטוטו יש לי שיעור נהיגה, גיליתי שלנסוע ולהניע את הרכב, עושה לי טוב.
מאוורר את המחשבות.
מתי יהיה לי אוטו? חחח שלא נדבר על זה שאני צריכה לעבור טסט ולהוציא רישיון חח.
עוד מעט יש סגר שני, וכבר המון זמן אין לי שקט נפשי.
אני לא כל כך מצליחה להירדם בלילות, ברמה שאני לא זוכרת מתי הלכתי לישון כמו שצריך,
ולא ששיחקתי אותה ישנה.
כתבתי לחברה שלי מהתיכון ברכה ליום הולדת, חשבתי שהיא תאמר תודה או משהו כזה,
אבל מופיע לי שהיא קראה את ההודעה. אין לי מושג למה היא לא ענתה וזה די מוזר.
האמת שנזכרתי שכשהיה לי יום הולדת, לא שמעתי ממנה.
ככה שאיפשהו התחרטתי על זה קצת.
כותבת ברכות איחולים ליום הולדת לחברות שלא כתבו לי. אבל משהו בי מפסיק להשוות.
פתאום גם חברה אחרת מהתיכון לא עונה לי בוואטסאפ, על שאלה ששאלתי.
ובכלל מרגיש ש.. זהו התיכון ממש מאחוריי, ואנשים כבר לא חייבים אפילו לענות לי על הודעות ומסננים.
אני מקווה להגיע לשיעור נהיגה בשיא הריכוז, ולגרום למורה נהיגה שלי להחמיא לי מעל ומעבר.
איזה מורה יש לי!! תותח משהו משהו.
אדם מקסים, עם קול שחודר עמוק חח.
האמת שאני מפחדת לא להשתנות, ולהישאר עם אותם ההרגלים. ולא לנסות להרגיל את עצמי טיפה אחרת.
אתמול כתבתי לעצמי בלילה, כמה דברים על מחברת איך להימנע מכל מיני דברים שאני מנסה להיגמל.
לא הצליח.
בגלל שלא הצלחתי להירדם, פתחתי את האינסטגרם בשעת לילה מאוחרת והתחלתי לשלוח בקשות
חברות לאנשים.
אינסטגרם זה מקום מפלט לאנשים שלא יודעים להתמודד עם שעמום, עם הלבד של עצמם.
בעצם כל רשת חברתית מרגישה ככה.
אני מאחלת לעצמי, להיות האדם שאני רוצה לפגוש.
אהבה עצמית, ללא גבולות.
אני מבינה שתמיד להתנתק יהיה קשה.
זה איזה כוח מסוים שלא ניתן להסביר במילים.
אלא רק להסביר לעצמך תפיסתית.
עוד מעט אני על הכביש יש!!!
המורה נהיגה שלי כבר בדרך אליי חח.
אין לי כרגע רישיון ואני נהנית מזה. ז"א אני נהנית מהיכולת להסתכל על עצמי,
בתחילת הדרך, כי הרי מתישהו כן יהיה לי רישיון.
לכולם יש.
ועכשיו שאין לי זה די תמים כזה.
חח
אוקיי , אני נשמעת מוזר.
אכלתי ערגליות ונס.
ארוחה כהלכתה
10:45, אהיה כבר סחוטה מהשיעור נהיגה. שהאמת ממלא לי את כל היום, בגלל זה אני
טורחת לדבר עליו.
מבינה שעם הזמן, הכול קשור.
הכול כולל הכול, התחלתי להתחבר לספרה 7,
ספרה שאני חושבת שהיא מדהימה בעיניי .
היא ספרה שמייצגת את מה שמעל החומר, כי הרי הספרה 6 ,
מייצגת את החומר, אז 7 מייצג את הרוחניות שבחומר.
אוקי, אז בלי יותר מידי חפירות סתמיות.
אזוז לי.
אני לפעמים מרגישה עייפה נפשית.
מהתשלומים על שיעורי הנהיגה,
מחוסר וודאות מצד אנשים שאני מצפה מהם.
מדברים שאני מציבה לעצמי ולא מצליחה בהם ובעיקר לא עומדת במה שאמרתי.
אוטוטו יש לי שיעור נהיגה, גיליתי שלנסוע ולהניע את הרכב, עושה לי טוב.
מאוורר את המחשבות.
מתי יהיה לי אוטו? חחח שלא נדבר על זה שאני צריכה לעבור טסט ולהוציא רישיון חח.
עוד מעט יש סגר שני, וכבר המון זמן אין לי שקט נפשי.
אני לא כל כך מצליחה להירדם בלילות, ברמה שאני לא זוכרת מתי הלכתי לישון כמו שצריך,
ולא ששיחקתי אותה ישנה.
כתבתי לחברה שלי מהתיכון ברכה ליום הולדת, חשבתי שהיא תאמר תודה או משהו כזה,
אבל מופיע לי שהיא קראה את ההודעה. אין לי מושג למה היא לא ענתה וזה די מוזר.
האמת שנזכרתי שכשהיה לי יום הולדת, לא שמעתי ממנה.
ככה שאיפשהו התחרטתי על זה קצת.
כותבת ברכות איחולים ליום הולדת לחברות שלא כתבו לי. אבל משהו בי מפסיק להשוות.
פתאום גם חברה אחרת מהתיכון לא עונה לי בוואטסאפ, על שאלה ששאלתי.
ובכלל מרגיש ש.. זהו התיכון ממש מאחוריי, ואנשים כבר לא חייבים אפילו לענות לי על הודעות ומסננים.
אני מקווה להגיע לשיעור נהיגה בשיא הריכוז, ולגרום למורה נהיגה שלי להחמיא לי מעל ומעבר.
איזה מורה יש לי!! תותח משהו משהו.
אדם מקסים, עם קול שחודר עמוק חח.
האמת שאני מפחדת לא להשתנות, ולהישאר עם אותם ההרגלים. ולא לנסות להרגיל את עצמי טיפה אחרת.
אתמול כתבתי לעצמי בלילה, כמה דברים על מחברת איך להימנע מכל מיני דברים שאני מנסה להיגמל.
לא הצליח.
בגלל שלא הצלחתי להירדם, פתחתי את האינסטגרם בשעת לילה מאוחרת והתחלתי לשלוח בקשות
חברות לאנשים.
אינסטגרם זה מקום מפלט לאנשים שלא יודעים להתמודד עם שעמום, עם הלבד של עצמם.
בעצם כל רשת חברתית מרגישה ככה.
אני מאחלת לעצמי, להיות האדם שאני רוצה לפגוש.
אהבה עצמית, ללא גבולות.
אני מבינה שתמיד להתנתק יהיה קשה.
זה איזה כוח מסוים שלא ניתן להסביר במילים.
אלא רק להסביר לעצמך תפיסתית.
עוד מעט אני על הכביש יש!!!
המורה נהיגה שלי כבר בדרך אליי חח.
אין לי כרגע רישיון ואני נהנית מזה. ז"א אני נהנית מהיכולת להסתכל על עצמי,
בתחילת הדרך, כי הרי מתישהו כן יהיה לי רישיון.
לכולם יש.
ועכשיו שאין לי זה די תמים כזה.
חח
אוקיי , אני נשמעת מוזר.
אכלתי ערגליות ונס.
ארוחה כהלכתה
10:45, אהיה כבר סחוטה מהשיעור נהיגה. שהאמת ממלא לי את כל היום, בגלל זה אני
טורחת לדבר עליו.
מבינה שעם הזמן, הכול קשור.
הכול כולל הכול, התחלתי להתחבר לספרה 7,
ספרה שאני חושבת שהיא מדהימה בעיניי .
היא ספרה שמייצגת את מה שמעל החומר, כי הרי הספרה 6 ,
מייצגת את החומר, אז 7 מייצג את הרוחניות שבחומר.
אוקי, אז בלי יותר מידי חפירות סתמיות.
אזוז לי.